משהו מוזר קורה בפרשת השבוע: בשיא המתח, רגע לפני שמשה ואהרון יוצאים לשליחותם, להתחיל להתניע את יציאת מצרים, התורה עוצרת ומתחילה לפרט את אילן היוחסין שלהם. החל מיעקב אבינו, דור אחרי דור, עד למשה ולאהרון.
הרב שמשון רפאל הירש - שהיום הוא יום פטירתו - הסביר לפני כ-200 שנה שהתורה רוצה לנפץ אשליה רווחת, לפיה המנהיג הוא בן-האלוקים, קדוש, נישא ומרומם. זו השקפה הרסנית, והתורה טורחת לעצור כדי להדגיש: אותו משה שעשה מעשים כל כך מופלאים – הוא אנושי.
וכך הוא כותב: "משה שלנו היה אדם, נשאר אדם, ולעולם לא יהיה כי אם אדם. הכל הכירו את הוריו והורי הוריו, דודיו ודודותיו, את כל ייחוסו ואת כל קרוביו. בשר ודם, כפוף לטבע האדם על ליקוייו וחולשותיו, איש ככל יתר האנשים. עדות זו נועדה לבטל מראש ולתמיד כל האלהה מוטעית".
אפשר ללמוד מכאן דבר נוסף: אותו כוח שהיה למשה לגאול את המציאות, נמצא אצל בני האדם. אסור להדחיק אותו ורק לחכות לנס ולחיות בחוסר מעש, צריך לפעול ולתקן. משה רבנו היה רק בן אדם, וממנו לומדים לאיזו דרגה יכול בן-אנוש להגיע, אם יתאמץ.
שבת שלום.
