שאול ענבר נולד עם שיתוק מוחין (CP) קשה, עם 100% נכות. הוא הוסמך לרבנות, והיה ממקימי עמותת "ענבר" לשידוכים לאנשים עם מוגבלויות. השבוע שלח לי את הסיכום שכתב לכל ספר במדבר, הספר שאותו מסיימים לקרוא בשבת:
"פרשת 'מסעי' מסכמת את מסעות בני ישראל, מיציאת מצרים ועד הכניסה לארץ. שיעור של 40 שנה. נסכם גם אנחנו את ספר במדבר: בפרשת 'במדבר' ובפרשת 'נשא' נערך המפקד, שממנו למדנו שכל אדם חשוב ויש להתייחס אליו ולספור אותו. בפרשת 'בהעלותך' למדנו על הדלקת הנרות במקדש, והסקנו שלכל אדם צריך להיות אידיאל שלאורו הוא פועל בחייו, חזון מאיר שמניע אותו קדימה. בפרשת 'שלח' קיבלנו את מצוות ציצית, שההתבוננות בה אמורה להזכיר את כל תרי"ג המצוות. בפרשת 'קורח' ראינו כמה זה נורא שאדם מתנשא, לא יודע את מקומו האמיתי, וגורם למחלוקת כמו קורח. בפרשת 'חוקת' למדנו על מצוות פרה אדומה, ועל כך שלפעמים עלינו לקיים חוקים גם כשאנחנו לא מבינים. בפרשת 'בלק' שמענו את הברכה היפה והמרגשת שמתארת את המשפחות של עם ישראל: 'מה טובו אוהליך יעקב, משכנותיך ישראל'. בפרשת 'פנחס' הופיע הביטוי המרתק 'ברית שלום', ברית שאנחנו מקווים שתתקיים בנו. בפרשת 'מטות' שעוסקת בנדרים שהאדם נודר – למדנו להקפיד על דיבורנו. סיימנו את ספר במדבר, ואני מברך אותי ואת כל הקוראים שנדע להטמיע מסקנות אלה בתוך חיינו. חזק, חזק ונתחזק".
נדמה לי שלאור סיפור חייו של שאול, אין מתאים ממנו מלכתוב את המילים שאומרים בסיום קריאת החומש: חזק, חזק ונתחזק.
