אנחנו בחודש אדר. לקראת פורים קוראים תמיד בתורה על עמלק ועל הצורך למחות אותו. שימו לב למילה שחוזרת על עצמה בתורה בקשר לעמלק: זָכוֹר אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לְךָ עֲמָלֵק בַּדֶּרֶךְ. אחר כך כתוב: אֲשֶׁר קָרְךָ בַּדֶּרֶךְ... וְאַתָּה עָיֵף וְיָגֵעַ. עמלק תוקף אותנו בדרך, כשאנחנו לא מרוכזים, עייפים, לא מספיק דרוכים ועירניים, שוכחים את קדושת חיי האדם. אם אתה אדיש ויגע, אז אפשר לנסוע מהר, לעקוף, לגנוב רמזור, לא לאותת, כי שום דבר בעצם לא חשוב. קל לנו לחשוב שזו רק הדרך, שזה רק אמצעי להגיע מפה לשם, שזה רק זמן שצריך להעביר איכשהו ולא משנה איך מתנהגים בו. הרי עוד לא באמת הגענו ליעד. מתברר שהדרך היא-היא המקום הכי מועד לפורענות. במקום שנראה הכי טכני וסתמי אורב לנו עמלק. צריך להיות דרוכים ולהיזהר שם מאוד.
* הדברים מוקדשים לעילוי נשמת שתי ההרוגות בתאונת הדרכים אתמול, ולרפואתם של הפצועים.