טוב, התלבטתי אם לכתוב את זה. הרגשתי שהעובדה שמיליונים רצים אחרי יצורים בלתי נראים היא איזה משל על משהו עמוק, אבל חששתי שזה יישמע קצת שטחי. אבל בימים אלה שני רבנים אמריקנים פרסמו מאמרים תחת הכותרת "הפוקימון גו והיהודי הנודד", אז אני מרשה לעצמי לצטט. פרשת השבוע, "אלה מסעי" – עוסקת במסעותינו.
היום גם ראש חודש אב, עוד תשעה ימים תשעה באב, כלומר גם התאריך מזכיר לנו שאנחנו חלק ממסע גדול. והנה, הרב ירמיהו ראק והרב שלמה בוקסבאום מדברים על הקשר בין המסע הזה, לבין השיגעון החדש:
"קסמו של המשחק הוא בכך שהוא הופך מציאות רדודה למציאות רבודה. מוכיח שיש משהו מעבר לעולם החד-ממדי שאנחנו רואים. יש אוצרות, יש אויבים, יש דברים נסתרים, יש מציאות רוחנית. יש סוד. חיי היומיום האפורים יכולים להפוך למסע מרתק אם רק יודעים על כל התחנות האלה בדרך. זוהי התודעה שהיהודי הנודד נושא עימו כבר אלפי שנים. מהצד זה נראה שאנחנו מטלטלים בין ארצות ללא תכלית, אבל ה'מכשיר החכם' שלנו, התורה, נותן לנו רמה אחרת לגמרי של מודעות ושל הסתכלות במציאות. גם אנחנו אוספים אוצרות בדרך, כל הזמן, בדרך אל היעד. אוספים את הפוקימונים האמיתיים: המעשים הטובים, התורה, המצוות. כל חיוך, כל מילה טובה, כל מעשה מחולל פלאות במציאות הנסתרת, זו שלא כולם מסביב רואים אבל אנחנו מאמינים בה כבר אלפי שנים".
חודש טוב!
