מכתב מישראל

"שלום סיון, זו רחל קסטנר. לפני שבוע כתבת על מסיבת הפרידה שלי מניו יורק. אני כותבת עכשיו מהמרפסת של הדירה החדשה שלי בתל אביב. בפסוק הראשון בפרשת השבוע, פרשת חיי שרה, כתוב ששרה נפטרה בגיל 127, ורש"י כותב על שנותיה: 'כולם שווים לטובה'. איך כל השנים שלה שוות לטובה? שרה הרי חוותה כל כך הרבה מסעות ונדודים, עקרות ממושכת, מאבקים והתמודדויות. אבל כשמסתכלים על כל זה לאחור, רואים את הצמיחה מתוך המשברים, רואים את העובדה שתמיד הייתה משמעות בכל רגע בחייה, גם אם היה קשה. כך שבשורה התחתונה, הכול אכן היה שווה לטובה.
אני נתקלת בישראל בהרבה חיוכים ועזרה, חסד והתרגשות. אפילו הירקן בשכונה איחל לי בהצלחה. אבל אני עוברת פה גם רגעים קשים: געגועים הביתה, בירוקרטיה מתישה, המון קניות וסידורים, ניסיון להפעיל את כרטיס הסים, ואפילו הבוילר הספיק להתפוצץ. האיש שתיקן אותו אמר שיגיע ב-11 והגיע בשלוש, אולי התפיסה של הזמן היא שונה בישראל?
ועם כל זה, במבט-על, כשאני עושה זום-אאוט על הימים המורכבים והמרגשים האלה, אין לי ספק שכל יום פה בישראל שווה את זה, שאם אתה מאמין במה שאתה עושה – הכל שווה לטובה".