מילים של נחמה: 4 שנים לפטירת הרב זקס ז"ל

"דווקא כאשר אנחנו מרגישים בודדים במיוחד, אלוקים עדיין איתנו, עדיין נוסך בנו אומץ לקוות וכוח לחלום.

דוד המלך, משורר התהילים, הוא שנתן לכך את הביטוי הפיוטי העמוק ביותר. שוב ושוב הוא קורא אל ה' כשהוא פגוע, בודד, כאוב, פוחד: "הוֹשִׁיעֵנִי, אֱלֹקִים, כִּי בָאוּ מַיִם עַד נָפֶשׁ", "מִמַּעֲמַקִּים קְרָאתִיךָ ה'".

העזות שבחוויותינו הרוחניות מתרגשות עלינו לא פעם דווקא כשאיננו מצפים להן כלל, כשאנו קרובים יותר מתמיד לייאוש. כי בזמנים האלה מוסרות מפנינו מסכות המגן. אנחנו חשופים מתמיד – ועל כן גם פתוחים מתמיד אל ה', וה' פותח את שעריו בפנינו. "קָרוֹב ה' לְנִשְׁבְּרֵי לֵב".

רבי נחמן מברסלב אומר כי אדם ״צָרִיך לִצְעק לְאָבִיו שֶׁבַּשָּׁמַיִם בְּקוֹל חָזָק מֵעִמְקֵי הַלֵּב, וַאֲזַי הַשֵּׁם יִתְבָּרַך שׁוֹמֵעַ קוֹלוֹ וּפוֹנֶה לְצַעֲקָתוֹ. וְיָכוֹל לִהְיוֹת שֶׁמִּזֶּה בְּעַצְמוֹ יִפּל וְיִתְבַּטֵּל לְגַמְרֵי כָּל הַקֻּשְׁיוֹת וְהַמְּנִיעוֹת״ – אותן קושיות ומניעות שהרחיקו אותו מן היכולת להתפלל.

בשעות מצוקה ואובדן אנו צועקים ממעמקי נשמתנו, ומשהו קורה. לפעמים אנחנו מגלים אותו רק לאחר זמן רב, בהביטנו לאחור. תפילות משפיעות על העולם. איך זה קורה? חידה היא.

אנו מוצאים את אלוקים לא רק במקומות הקדושים או המוכרים, אלא גם באמצע המסע, לבדנו, בלילה. "גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי". העמוקה מכל החוויות הרוחניות, הבסיס לכל הוא הידיעה שאיננו לבדנו. ה' אוחז בנו בידנו, נותן לנו מקלט, מרים אותנו כשאנו נופלים, סולח לנו כשאנו כושלים, מרפא את פצעי נשמתנו בכוח אהבתו.

יש בחיי רבים מאיתנו, ובוודאי בחיי שלי, זמנים שהשמש מתכסה בהם מאחורי ענן שחור של ייאוש. אדם עשוי לאבד אמונה באנושות, או בעצמו, או גם וגם. בזמנים כאלה, הידיעה שאלוקים מאמין בנו היא ידיעה גואלת.

אנחנו עוסקים לא מעט באמונה שלנו באלוקים, אבל יש בתורה עוד נושא מרכזי וחשוב: אמונתו המתמדת של אלוקים בנו! אלוקים אינו חדל לעולם להאמין בנו, לאהוב אותנו, ולצפות מאיתנו לטוב ביותר".

לזכרו. בשורות טובות.