סוף אוגוסט. שתי מילים שאומרות הכול. הנה מחשבה שאולי תיתן כוחות למיליוני הורים, ילדים, בני נוער, סבים, סבתות, בוסים, לכל מי שעומד בפקק, או מחפש עוד אטרקציה, ובעיקר שואל מתי שנת הלימודים כבר מתחילה:
אז זהו, ששנת הלימודים לא מתחילה בשבוע הבא. שנת הלימודים האמיתית היא עכשיו. החופש הגדול הוא זמן הלימוד המשפיע והמשמעותי ביותר, הזמן שבו הילדים לומדים איך החיים האמיתיים נראים – איך ההורים שלהם מדברים, עובדים, נוהגים, מתנהגים בפארק או במלון, ואיך כל העולם הגדול הזה שמחוץ לבית הספר מתנהל. הם פשוט לומדים אותנו עכשיו. אלה חוויות חיים שייצרבו בהם לעד.
ברור, החופש ארוך מדיי, והסבלנות אוזלת. ובכל זאת, רגע לפני שאנחנו "מפקידים" אותם שוב בידי מורים ומורות (תודה לכם!) צריך לזכור שהקשר הכי משמעותי בחיים הוא כנראה הקשר הזה – של הורים עם ילדיהם. אחרי כל הכתבות שעושים תמיד בתחילת השנה על "המורים הכי טובים", אין ספק שהמורים הכי משפיעים עלינו - הם ההורים.
הרי כמעט כל קשר אפשר לנתק. חברות יכולה להסתיים, נישואים יכולים להיגמר בגירושין, חוזה אפשר להפר – אבל קשר של הורות אי אפשר להפסיק בשום אופן. גם אם רבים ולא מסכימים, גם אם אומרים דברים חריפים, הורים וילדים לא יכולים לבטל את מה שמחבר ביניהם.
זה קשר כה חזק, עוצמתי ובסיסי, שהפרשה שנקרא השבת ("ראה") משתמשת בו כדימוי לקשר בינינו לבין אלוקים: "בָּנִים אַתֶּם לַה' אֱלֹהֵיכֶם". כלומר, גם אם נוצר נתק, גם אם התרחקנו, התבלבלנו, שכחנו מה היעד שלנו – אנחנו תמיד נשארים בנים.
בהצלחה בימים האחרונים של שנת הלימודים הזו.