המילה שאנחנו אומרים הכי הרבה היא "אני". קשה מאוד לצאת מעצמך, ופרשת השבוע דורשת מאיתנו לעשות זאת שוב ושוב: להתייחס היטב לעובדים שלנו, לא לרמות במשא ומתן ולא לשקר בענייני כספים, להלוות ולעזור לאחר, לשים לב מבעוד מועד מתי אדם נקלע למצוקה כלכלית ולא לתת לו להתדרדר לעוני ועוד ועוד. אפילו לאדמה אנחנו צריכים לשים לב ולתת לה לנוח, בשנת השמיטה. תרי"ג המצוות הן סדנה כזו של עבודה עצמית, שבה האדם אמור להבין שהוא לא במרכז, שמוקד תשומת הלב צריך להיות הזולת, בן הזוג, הילדים, ההורים, אלוקים.
הרב קוק סיכם זאת במשפט נוקב מאוד:
"הרבה צריך האדם לעמול, עד שיצוייר לו כראוי שיש במציאות – עולם זולת מציאותו הפרטית של עצמו".
שווה לקרוא את המשפט הזה שוב. צריך לעבוד קשה כדי להפנים שיש עוד דברים בעולם הזה חוץ מהמציאות הפרטית שלנו. המשך המשפט מאתגר לא פחות: "וכשידע זאת כראוי – רק אז יוכל להשיג את בוראו".
