הייתי נערה בת 15 כשנתקלתי לראשונה בספרים של פרופ' נחמה ליבוביץ' – ועולמי השתנה. פתאום גיליתי שהיהדות היא משהו אינטליגנטי, סוחף, מעורר מחשבה. נחמה, המורה הדגולה לתנ"ך, נפטרה היום לפני 23 שנים. הנה רק שני סיפורים ששמעתי עליה לאורך השנים:
- מרצה מבוגר סיפר שפעם הוזמן לתת שיעור על נושא השמיטה באחד המושבים הדתיים. הוא הכין שיעור עמוק ומורכב. גם נחמה הייתה בקהל, ניגשה אליו בסוף השיעור המפולפל, ואמרה: "אני תוהה מה החקלאים שבקהל הבינו...". הבנתי את המסר, הוא אמר. בשיעורים שלה המטרה לא הייתה להראות כמה היא יודעת (והיא ידעה המון), אלא ללמד את הציבור.
- תלמידה שלה סיפרה איך בכל פעם שהתלמידים בכיתה ביקשו תשובות, היא התעקשה לשאול אותם שאלות. היא לא רצתה ללמד חומר, אלא לגרום להם לחקור ולתהות ולגלות לבד. פעם כתבה: "כל אחד צריך למצוא את קריאתו שלו את התורה, שהיא חד-פעמית בזה העולם, לא הייתה ולא תהיה שוב". היא ניסתה לגרום לכל אחד מאיתנו לחפש את הקריאה החד-פעמית הזו שלו, שלא הייתה ולא תהיה שוב.
לזכרה.
