הלילה בשמחת שבע ברכות משפחתית, שמענו עצה מהסבא של הכלה, שמחה גריידינגר:
השבוע אנחנו מקבלים את השם שלנו: "יהודים". בפרשה מסופר איך לאה נותנת שם לבנה שנולד, יהודה. ולמה יהודה? בגלל התודה. כך היא מסבירה: "הַפַּעַם אוֹדֶה אֶת ה' - עַל כֵּן קָרְאָה שְׁמוֹ יְהוּדָה".
בתלמוד נכתב כי מאז בריאת העולם לא היה אדם שהודה לאלוקים, עד שבאה לאה – ופשוט אמרה תודה.
יש פרשנים שמסבירים שלאה מלמדת אותנו כאן לא להודות רק על ניסים גדולים וחד פעמיים כמו קריעת ים סוף, אלא על החסד היומיומי, על כל הטוב בחיים שלפעמים נראה כחלק מהשגרה.
זוהי העצה שנתן הסבא לזוג הצעיר שהתחתן, אהרון ורותי מאיר, ובעצם לכולנו - לחיות תמיד בתודעה של יהודה, של יהודי: להודות, לשבח, להכיר תודה, לחפש הזדמנות לומר מילה טובה, אף פעם לא לקחת שום דבר כמובן מאליו.
מזל טוב.
