האם יש משהו שלא נצלם אותו מייד כשהוא קורה? האם יש דברים שלא נחשוב מתי לשתף אותם? וגם לא נבדוק אחר כך תגובות? רשימת הדברים הפרטיים והאישיים בחיים שלנו הולכת ומתקצרת. האלגוריתם של הרשתות החברתיות משדר לנו מסר ברור: הכול שייך לכולם, כל הזמן. לייק.
את עשרת הדברות קיבלנו במעמד פומבי ענק, מעמד הר סיני. אבל אז העם חטא ובנה את עגל הזהב, ומשה ניפץ את לוחות הברית. בפרשה שקראנו בשבת מתואר תהליך של פיוס ומחילה, ובסופו משה מוזמן לעלות שוב להר סיני, לקבל את הלוחות השניים. אבל הפעם אלוקים אומר לו: "וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ". פרשנינו מסבירים שהמעמד האישי, הפרטי, הוא נצחי יותר. הפעם זה בלי קהל וקולות, ולכן זה מצליח.
שווה להתעמק רגע בארבע המילים האלה – "וְאִישׁ לֹא יַעֲלֶה עִמָּךְ" – ולחפש רגעים כאלה גם בחיים שלנו. רק אנחנו עם עצמנו, עם אלוקים. נהוג לומר שאם לא פרסמת – לא עשית. אבל יש גם דברים שרק אם לא פרסמת, באמת עשית.
שבוע טוב.
