הרב שמשון רפאל הירש, שפעל בגרמניה לפני כ-150 שנה, ראה שם ניסיונות ראשונים לסטות מהמסורת המקובלת. הנה דוגמאות לכמה מהיוזמות שעלו אז, ושאיתן הוא התמודד: אסור לצום יותר בתשעה באב, כי זו בגידה בגרמניה, המולדת החדשה. יש להעביר את תפילות השבת ליום ראשון, כדי להשתלב עם הנוצרים, ולהתפלל ללא כיפה. צריך לבטל את ברית המילה, להתפלל בשפה הגרמנית במקום בעברית, למחוק מהסידור אזכורים של ירושלים וישראל ועוד ועוד.
הרב הירש נאבק כדי שהציבור, ובעיקר הנוער, לא ישכח את ערכיו העתיקים והקדושים. כשכתב על פרשת השבוע, הסביר שברכת הכהנים המפורסמת שמופיעה בפרשה, תתקיים בעם ישראל רק אם יימלא את ייעודו המקורי. וכך הוא כתב על התגשמות המילים "וישם לך שלום" שמופיעות בברכת הכוהנים:
"אל יעלה על דעתך שאם תשמור על התורה – תגיע לידי בידוד וניגוד לעולם. להיפך. אם תהיה נאמן לעצמך, כל בעלי הרגש והמחשבה שמסביבך יראו בך השלמה לעצמם. אליך הם ישאפו, ובך יראו את היסוד להווייתם. העולם כולו ישיר שיר מזמור לאדם העובד את ה' באמת".
שוב ושוב הוא הסביר עיקרון חשוב: ביטול המצוות, התבוללות וטמיעה בתרבות המקומית לא יעזרו ליהודים להשתלב ולהיות מקובלים ולפתור את "בעיית קיומם". להיפך, רק אם היהודים יזכרו היטב מי הם וישמרו במסירות על זהותם – אז יזכו לכבוד ולהערכה, ימלאו את תפקידם בעולם ויביאו לשלום אמיתי.
