זהו אתגר לא פשוט, בפרט בחופש הגדול. למצוא את המינון הנכון. לדעת להבדיל בין המשפחה לעבודה, בין הבית לבין החוץ, בין הילדים לבין הווטסאפ.
שבט ראובן ושבט גד אומרים השבוע בפרשה למשה רבנו כך: "גִּדְרֹות צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים לְטַפֵּנוּ". שימו לב לסדר: קודם בונים גדרות לצאן, אחר כך ערים לילדים. קודם הביזנס, אחר כך המשפחה. בתשובה של משה רבנו אליהם הסדר הפוך: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם". קודם כל תדאגו לילדים, אחר כך הצאן. זה כמובן לא רק סדר כרונולוגי אלא גם סדר עדיפויות, אלא משהו שמשקף הכרעה ערכית. רש"י כותב על כך:
"חסים היו על ממונם יותר מבניהם ובנותיהם. אמר להם משה: לא כן. עשו העיקר – עיקר, והטפל – טפל".
ובעצם, זה אחד הנושאים המרכזיים על סדר יומה של האנושות עד היום: השילוב, האיזון, הבדיקה התמידית האם אנחנו מחליפים בין האמצעי לבין המטרה.
