שני אנשים הגיעו מבחוץ, וזכו לפרשה על שמם: יתרו ובלק. יש ביניהם דמיון רב. שניהם עקבו בחשדנות ובסקרנות אחרי העם החדש הזה שיצא ממצרים, ושניהם הסיקו מסקנות מעשיות. אבל, מצא את ההבדלים: יתרו התלהב והחליט לעזור ולהצטרף, ובלק החליט שצריך לקלל את העם ולהילחם בו. כל אחד נצרב לנצח בהיסטוריה, על פי בחירתו הטובה או הרעה.
כשקורה משהו דרמטי – צריך להכריע איפה אנחנו בסיפור. הרי בלק היה יכול לבחור אחרת, ואז הייתה לנו פרשה אחרת על שמו, ממש כמו על יתרו: "וישמע בלק את כל אשר עשה אלוקים למשה ולישראל... ויבוא בלק ובניו אל משה...". באותה מידה יתרו היה יכול להחליט הפוך, ואז היינו קוראים, כמו על בלק: "וישלח יתרו מלאכים אל בלעם", כדי לקלל את ישראל.
הרב שמואל פולק כותב שיש כאן מסר חשוב: מול אמת מוחלטת, האדם לא יכול להישאר שאנן. הוא חייב לעשות משהו, הוא לא נשאר בשטח האפור. אנחנו רואים זאת ברמה העולמית, כיצד מדינות שונות מגיבות לקיומה של ישראל, אבל גם ברמה האישית, בחיי היומיום שלנו. שתי ההחלטות נובעות מאותו מקום בנפש: משהו גדול קורה, ואנחנו לא יכולים להישאר אדישים להתרחשויות, אנחנו רוצים לעשות משהו. שנזכה לבחור נכון.
- מאת: סיון רהב-מאיר
- פורסם:
- קטגוריה: החלק היומי
- בלק, יתרו
אהבת? רוצה לשתף?
- עוד פוסטים מתוך החלק היומי
- עוד פוסטים מפרשת בלק, יתרו
סיון רהב-מאיר
סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.