מדריך הפרשה לחופש הגדול ואולי הכותרת הראשית היא בכלל "משעמם לי"?
זה מה שמעסיק את רוב אזרחי ישראל, מכל המגזרים ובכל הגילאים. ילדים והורים, סבים ודודים, כולנו יחד בחודש הזה, צפוף צפוף. באוהל או במלון, בצפון או בחו"ל. כל קייטנה או סידור אחר כבר נמוגו ואין לנו ברירה אלא פשוט להיות ביחד.
כך שבראש הכותרות מדברים על חקירות נתניהו, אבל רוב הישראלים עסוקים באיך להרגיע את הילדים שרבים במושב האחורי. השבוע ראיתי ילדים שבאו עם ההורים לעבודה באולפן חדשות, במכולת, בחנות מחשבים. ילדים יושבים ליד אבא או אימא, ספק עוזרים, ספק משתעממים. אני מקווה שזה לא ככה גם בשב"כ ובמוסד.
כשקוראים את פרשת השבוע, פרשת "עקב", מגלים אינספור עקרונות חינוכיים שרלבנטיים מאוד לאוגוסט. ממש מדריך מקוצר לחופש הגדול, שמבוסס על כמה מפסוקי הפרשה:
• "ולא תביא תועבה אל ביתך" – הכול זמין היום, יותר מאי פעם. חייבים לסנן ולבחור. לא כל תוכנית ריאליטי וכל פורמט חייבים להיכנס לנו לסלון, למכשיר, וגם ללב. ילדי ישראל טובעים בתקופה הזו באוקיינוסים של הבל ושל זבל. זה לא חייב להיות כך.
• "לא על הלחם לבדו יחיה האדם" – המשפט המפורסם הזה מזכיר לנו שאוכל זה לא הכול. יש עוד רבדים בחיים, מלבד אלה הפיזיים. פיצה, המבורגר, אלכוהול, ממתקים – הפסוק לא אומר להתעלם מכל ה"לחם" שהעולם מציע, אלא רק לזכור שעל לחם לבד אי אפשר לחיות. יש בנו עוד היבטים מלאי משמעות.
• "כי ה' אלוקיך מביאך אל ארץ טובה, ארץ חיטה ושעורה וגפן ותאנה ורימון" – אלפי שנים קראו בתורה בכל קיץ פסוקים יפים על ארץ ישראל מתוך הפרשה הזו, אבל ראו מהחלון את תימן או רוסיה. אנחנו זכינו להכיר את הארץ הטובה הזו גם דרך הרגליים. בשבוע שבו קוראים על ארץ זבת חלב ודבש, מיליוני ישראלים גם מטיילים בה בפועל.
• "פסול לך שני לוחות אבנים כראשונים" – הפרשה מתארת את רגעי הפיוס שאחרי חטא העגל. כזכור, זמן קצר אחרי נתינת התורה בהר סיני, עם ישראל הכין עגל זהב. משה רבנו ירד מההר, נדהם וניפץ את לוחות הברית החדשים לרסיסים. השבוע בפרשה משה מספר איך התחנן והתפלל, ואיך במעמד של סליחה וכפרה – העם קיבל לבסוף את הלוחות השניים. אלפי שנים לומדים פרשנינו מהסיפור הזה על היכולת למחול, למחוק ולהשלים. יש כאן ברית נצחית, קשר עמוק, ולכן אפשר לשכוח ולסלוח. זה מסר חשוב לחודש דחוס ורווי מתחים. לא משנה מי הרביץ למי וכמה כעסנו, אפשר וצריך להתחיל מחדש.
