לא תמיד חייו של האדם מתנהלים כפי שתכנן. פיטורים, פרידה, משבר כלכלי ועוד אילוצים יכולים להוציא אותנו מהמקום המוכר לנו, אל עבר עתיד לא ידוע. במובן מסוים זה קרה לכולנו בשנה האחרונה, שנת הקורונה.
זה קורה גם בפרשת השבוע, פרשת ויצא: יעקב הוא איש תם, יושב אוהלים. פתאום הוא נאלץ לעזוב את ביתו, אחיו עשיו רודף אחריו, והוא בורח לחרן. ניתן לשער שהוא מרגיש מפוחד וחסר ביטחון. אבל פרשנינו מסבירים שפרט קטן אחד משנה את העלילה. לפני שיעקב יוצא לדרך, יצחק אביו קורא לו, מברך אותו, ומטיל עליו שליחות: הגיע זמנך להמשיך את השושלת ולבנות את האומה הישראלית. צא לחרן, תמצא אישה ותקים משפחה. יעקב הופך מפליט נמלט – לאדם שבונה את העתיד שלו ושל העם כולו. הוא כבר לא "בורח מ-", אלא "הולך אל". יש משמעות גדולה למעשים שלו. חמוש בתודעה הזו, יעקב יצא לדרך מלא בנחישות ואחריות.
החיים מאלצים אותנו לעתים לצאת מאיזור הנוחות. אם מחפשים את השליחות שיש בכל טלטלה כזו, אפשר למצוא בכל משבר הזדמנות להתחדשות ולצמיחה.
