מה תעשו מיד אחרי שתסיימו לקרוא את הקטע הזה, בהנחה שבכלל תקראו אותו עד הסוף? האם תחשבו עליו רגע, או תעברו מייד להודעה הבאה שקיבלתם?
בשבת התחלנו לקרוא את ספר "ויקרא". רש"י מספר שבין דיבור לדיבור, בין הוראה להוראה שמשה קיבל מאלוקים, היו שתיקות והפסקות. מדוע? כדי לתת למשה "רווח להתבונן" בין הנושאים השונים. איזה ביטוי יפה, רווח להתבונן. פסק זמן כדי להפנים ולחשוב.
הנה מה שכתבו על כך השבוע, בדף של תנועת "מהפכת הקשב": "דמיינו אדם לוחץ על כפתור וממתין למעלית שתגיע, או מכין לעצמו כוס קפה וממתין למים שירתחו, או יושב במסעדה וממתין לחבר שמאחר בכמה דקות. בעבר הלא-רחוק היום שלנו היה מלא ברגעים כאלה. רגעים שבהם היינו רק עם המחשבות והרגשות שלנו. 'הרגעים שבין הרגעים'.
היום, בואו נודה, הרגעים שבין לבין מתמלאים אוטומטית בפתיחת הנייד וגלילה חסרת תכלית. גם אם שנייה לפני כן בדקנו התראות, פתאום עולה שוב הצורך הזה. העיקר לא להרגיש חסר מעש, משועמם, לא פרודקטיבי, בודד...
ההצעה שלנו היא כזו: חפשו את אותם רגעים ותנו לעצמכם לחוות אותם במלואם. בהמתנה למעלית, למיקרו, לרכבת וכו' – גם אם זה מביך לרגע, ואפילו אם קיבלתם התראה בנייד – פשוט תהיו נוכחים".
רווח להתבונן. בהצלחה.
לקבלת התכנים של סיון רהב-מאיר באופן קבוע: https://lp.vp4.me/pif9
