מה קורה כשיש חופש גדול וממושך, כשכמעט לא רואים את הסוף? הסופר הרב בן ציון פירר כתב לפני עשרות שנים קטע שנקרא "הסכנה שבחוסר מעש". הוא כותב על פרשת השבוע, פרשת קורח, ומאבחן שאם אין לך איזה יעד או משימה או כיוון – אתה מתחיל לעסוק בעצמך, בכבוד שלך, בקנאה, באגו, בשטויות.
קורח הרי פעל אחרי חטא המרגלים. אחרי שנגזר על העם לחכות עוד 40 שנה במדבר. העם ידע שיש לו המון זמן "להרוג", וכך קורח יכול היה להתחיל במחלוקת תוססת ומסוכנת. וכך כותב הרב פירר:
"עם שמתכוון לכבוש ארץ מולדת, אין דעתו פנויה למחלוקת. המטרה העליונה מאחדת אז כל שכבותיו, ומזהירה אותן מפני הסחת דעת מן העיקר. ואם יימצא יחיד שייתפס לקטנות של כבוד מדומה, או חשבונות אישיים אחרים, לא יימצא מי שייגרר אחריו. הוא יישאר בודד. אבל אחר מעשה המרגלים – אין הם טרודים בשום דבר. עתה שעתם בידם. וכשזמנו של האדם בידו, הוא צריך לעשות משהו. וכשאין לאדם מה לעשות, עושה הוא מחלוקת"
חומר למחשבה ליולי-אוגוסט, לחופש הגדול שמתחיל היום. אל תשתעממו יותר מדיי.
