רעיון ששמעתי מחמותי, מנחת ההורים זיוה מאיר: בשבת קראנו בתורה על שבט ראובן ושבט גד, שאומרים למשה רבנו כך: "גִּדְרֹות צֹאן נִבְנֶה לְמִקְנֵנוּ פֹּה, וְעָרִים לְטַפֵּנוּ". סדר העדיפויות שלהם ברור: קודם כל הצאן, הרכוש, ורק אחר כך הטף, הילדים.
משה רבנו עונה להם. בתשובה שלו הסדר הוא הפוך: "בְּנוּ לָכֶם עָרִים לְטַפְּכֶם, וּגְדֵרֹת לְצֹנַאֲכֶם". קודם כל תדאגו לילדים, לדור הבא, ורק אחר כך לצאן ולממון. אל תחליפו בין עיקר לטפל, אל תתבלבלו בין המטרה לבין האמצעי.
לכאורה התפקיד המרכזי שלנו בחיים הוא בחוץ. שם ההגשמה העצמית. בחוץ אפילו לובשים בגדים מיוחדים עבור התפקיד – גלימת עורך דין, מדים של קצין או חליפת עסקים. בבית מחליפים את בגדי העבודה, ונדמה שהתפקיד נגמר להיום, למרות שבעצם – בבית אנחנו בשליחות חשובה ביותר, ממש כאילו לבשנו גלימת "הורים" מיוחדת.
ההבנה הזו יכולה לעזור לנו רבות, בפרט בחופש הגדול: כל מה שאנחנו ההורים עושים כרגע בתחום בניית המשפחה (ממקלחות לילדים ועד הסעות לקייטנה) זה חלק ממשימת-חיים יקרה וקדושה. עצם ההפנמה, עצם התזכורת שאני עושה משהו חשוב – נותנת כוח ומשמעות. קיץ טוב.
