למעלה מ-4,000 ילדות ונערות הצטרפו לסדנה החינוכית שנפתחה אתמול בזום, לרגל המצב. למדנו יחד כמה כלים, ושיתפתי אותן בשאלה חכמה ששאלה אותי פסיכולוגית שראיינתי, עוד בתחילת המלחמה: מה מחליש אותי ומה מחזק אותי?
היא אמרה שכל אחד צריך להכיר את מבנה הנפש שלו ולערוך מיפוי עצמי כזה. מה שמחזק ועוזר לאדם אחד, יכול להחליש ולהפחיד אדם אחר. כמו שלכל טלפון סלולרי יש מטען משלו, וכל כלי רכב צריך דלק מסוים, כך כל אחד מאיתנו צריך לדעת מה מטעין אותו, מה מתדלק אותו, מה עוזר לנו לנסוע ולהתקדם, ומה עושה לנו להיפך.
הבנות נתנו תשובות מדהימות: הן סיפרו מה מחליש אותן (חדשות מפחידות וסרטונים קשים, אזעקות, חלומות רעים, מחשבות על הילדים החטופים) ומה מחזק: ילדה אחת אמרה שהיא עוזרת לכבס למפונים שגרים במלון ליד הבית שלה וזה עושה לה טוב ונותן לה תחושת משמעות. ילדה אחרת סיפרה שהיא כותבת יומן לאבא שלה שבמילואים, והיא מחכה שהוא יחזור לקרוא מה עבר עליה. והיו ילדות שמחזק אותן לומר תהילים, לקבל חיבוק מאימא, לנגן, לבשל, לעשות ספורט, להתנדב...
כל אחד מוזמן לשאול את עצמו את השאלות האלה. 45 ימים למלחמה. מדברים בתקופה הזו המון על "אהבת ישראל" ועל "ואהבת לרעך כמוך" – זה אומר קודם כל לאהוב את עצמך, לדעת לדאוג גם לעצמך, ומתוך כך לאהוב את הזולת.
