עבר יותר משבוע מאז ליל הסדר, זוכרים? רובנו קונים לחמניות, פורקים מזוודות, עושים כביסות וחוזרים לשגרה, ללימודים ולעבודה, כי תכלס, החג נגמר. זה מאחורינו.
אתמול סיפר לי מישהו שהרב יצחק הוטנר היה מבקש מתלמידיו כך:
"אל תאמר שהחג עבר, תגיד שהחג התווסף. כל חג מוסיף בנו משהו, בונה בנו קומה נוספת, משאיר בנו ברכה, מחולל בנו שינוי. לא צריך למחוק ולעבור את החגים, אלא לנצור מהם חוויות. לשים לב לרגע אחד – של רגש, של תפילה, של שירה, של משפחה – ולא לתת לו להיעלם בשגרת החולין, אלא לקחת אותו איתנו.
אנחנו צריכים להיות מסוגלים להסתכל אחורה, בעוד כמה חודשים או אפילו שנים, ולהגיד לעצמנו: את זה קיבלתי מליל הסדר ההוא, זה דבר שהתחלתי לעשות אז, זה שינוי שהתחיל בי באותו החג".
אז מה לקחנו מפסח תשפ"ב?
