האם באמת סיימתי כעת את ספר התניא?
ספר התניא הוא ספר היסוד של חסידות חב"ד. נהוג ללמוד פסקה אחת ממנו בכל יום. אתמול סיימנו, והיום, י"ט בכסלו, מתחילים מחדש את הלימוד בו. זה לא סתם תאריך, סדר הלימוד נקבע כך כיוון שזהו יום חגיגי, ציון-דרך חשוב: ביום הזה השתחרר מהכלא הרוסי האדמו"ר הזקן, מחבר ספר התניא ומייסד חסידות חב"ד, אחרי שנרדף בגלל הפצת חסידות.
במובן מסוים, ביום הזה החסידות יצאה מהכלא, והתקבל אישור רשמי ללמוד אותה ולהפיץ אותה. מאז היא החלה לכבוש את העולם. כל בית חב"ד, כל ניגון חסידי, הכל מתחיל משם. רבים ברחבי העולם משתתפים היום באירועי י"ט בכסלו, ומתחברים לעוצמה של היום הזה.
אני משתדלת ללמוד בכל יום את הקטע הקצר הזה, והיום, ברוך השם, התחלתי את התניא מחדש. לא תמיד הבנתי כל מה שקראתי בספר העמוק הזה, ואל תבקשו ממני לחזור על כל רעיון. אבל אם הייתי צריכה לסכם הכל במילה אחת, זו הייתה המילה הבאה: פנימיות.
יש פנימיות בעולם. יש אור וחיות ונשמה ומשמעות בכל דבר שעושים, וצריך לחפש אותה – אדם יכול להתפלל, אבל איך הוא מתפלל? אדם יכול להיות נשוי, אבל מה איכות הנישואים האלה? הוא יכול להיות הורה, או מורה, או תלמיד, אבל באיזה אופן הוא עושה את כל זה? השאלה היא לא רק מה אנחנו עושים, אלא איך אנחנו עושים את זה. האם אנחנו פועלים כמו רובוטים, או עם אש והתלהבות? בתקופה של הרבה חיצוניות, החסידות – שהיום הוא יום חגה – מציעה לנו פנימיות.
י"ט כסלו שמח.
