סיקרתי הרבה מסיבות ניצחון, אבל השבוע הוזמנתי לראשונה ל"מסיבת הפסד" חגיגית. מטה המתנדבים של מרים פרץ התכנס לסיכום המסע לנשיאות, שנכשל. מה למדתי שם? שאם מנצלים כל חוויה שעוברים ואם לומדים ממנה – אז לא מדובר בהפסד. זו לא קלישאה, מרים והמתנדבים באמת מרגישים שזכו: הם פגשו כמעט 120 ח"כים באופן אישי, והעבירו מסר גם באופן ההתמודדות. "אסור שבן אדם לא יתאמץ ולא ינסה בחיים, אפילו אם בסוף הוא לא יצליח", אמרה לי מרים. "לא רק ההישג חשוב. גם הדרך אל ההישג חשובה".
אנחנו מדברים המון על כך שאם רק רוצים – מצליחים. שאפשר להגשים כל חלום. שאין דבר כזה ״לא יכול״ – יש ״לא רוצה״. המסר הזה חוזר בימים אלה שוב ושוב, במסיבות סיום השנה. אבל זה לא נכון. רובנו לא נגיע לכל ההישגים, ולא נהיה מספר אחת, ולא כל החלומות יוגשמו. אז הנה מישהי שניסתה ולא הצליחה, מול כל המדינה, שאומרת לנו שכדאי לנסות, שזה בסדר להיכשל, ושצריך ללמוד מזה ואפילו לחגוג את זה ביחד.
