הילדים לא חוזרים עכשיו ללימודים, הם לומדים כבר שבועות ארוכים. זו אולי התקופה הלימודית הכי משמעותית בחייהם. נכון, יש בלגן במערכת ולא ברור מתי ישובו לכיתות השנה, אם בכלל. נכון, אנחנו והם מטפסים על הקירות, וגם הבוקר לא ברור מה הולך לקרות. נכון, הם החסירו הרבה עמודים בספרי הלימוד. ואחרי כל זה – זו תקופה שתיצרב להם עמוק בנשמה. הם לומדים בה איך להתמודד עם משברים, איך המורים שלהם משקיעים ומנסים ללמד גם בתנאים לא פשוטים, איך המשפחה מתמודדת עם טלטלה בריאותית, כלכלית ונפשית, איך לשמור על קשר עם סבא וסבתא בלי חיבוקים, איך להסתדר עם האחים בתנאי צפיפות ואיך להקפיד על כללים חדשים שמשנים את חייהם. זה לימוד אחר. הכי חשוב כעת זה לא רק מה שלומדים ב"זום" – אלא איך מגיבים כשה"זום" נתקע.
קראנו בשבת בפרשת קדושים את המילים הבאות: לֹא תֵלֵךְ רָכִיל. וְהָדַרְתָּ פְּנֵי זָקֵן. לֹא תִקֹּם וְלֹא תִטֹּר. וְאָהַבְתָּ לְרֵעֲךָ כָּמוֹךָ. זה חומר הלימוד הכי קשה והכי חשוב בחיים, בפרט בתקופה הזו.