גם אתם נוטים לדחות דברים גדולים בגלל טרדות החיים? הרעיון הבא אולי יכול לעזור: אנחנו נוהגים להזמין לסוכה בכל יום את אחד האושפיזין: אברהם, יצחק, יעקב, משה, אהרון, יוסף ודוד.
כשמסתכלים על סיפור חייהם של אבות האומה, רואים שהם לא הפסיקו להתמודד עם משברים ובעיות: אברהם עזב את מולדתו והגיע לארץ, ומשם למצרים ובחזרה. יצחק נדד ברחבי הארץ והתמודד עם אויבים. יעקב ברח לחרן, חזר לארץ, וירד למצרים. את יוסף האחים שלו מכרו, והוא התגלגל לכלא המצרי. משה הוחבא בתיבה ביאור, והמשיך לבית פרעה ולמדיין. אהרון אחיו נדד יחד איתו 40 שנה מאתגרות במדבר. גם חייו של דוד היו מלאים מלחמות ומרידות. אבותינו ניהלו חיים של "סוכה", של ארעיות, לא של בתי קבע. אבל למרות כל הטלטלות, כל אחד מהם בנה את עצמו תוך כדי: למד, חינך, עשה טוב והפך לדמות משמעותית, נצחית ועוצמתית. אברהם אבינו, למשל, לא חיכה שהצרות ייגמרו, אלא הצליח לייסד תוך כדי הכל את האמונה היהודית. דוד המלך, בתוך כל ההתרחשויות, כתב את ספר תהלים.
הם לא דחו הכול ל"אחרי המשבר". הם הבינו שהחיים הם עכשיו, תוך כדי המהומה. במקום לחכות לשקט ולשלווה ואז להתחיל לעשות מה שחשוב, הם ידעו להתמקד בעיקר, גם כשהכול מסביב רעד, ואולי יותר מכך: דווקא מתוך האתגרים, הם הצליחו לצמוח ולגדול.
זו נקודה שאפשר לאמץ, גם כשיוצאים מהסוכה.
