בספר "נתיבות שלום" נכתב שכל אחד צריך לקרוא את התורה כאילו היא נכתבה עליו. כלומר, אנחנו לא קוראים השבוע בפרשת בראשית רק את ההיסטוריה, אלא גם את האקטואליה:
עם בריאת העולם ובריאת האדם, גם אנחנו נבראים מחדש. משהו בעולם כולו מתחדש. השבת שלפנינו מכונה "שבת בראשית" והיא נחשבת לשבת שמשפיעה על כל השנה, ולכן יש חשיבות לדרך שבה מתנהגים בה. היא ה"בראשית" של שנת תשפ"ב.
ועם בריאת הזוג הראשון, אדם וחווה, נבראת הזוגיות בעולם. בחתונות, בשבע הברכות מתחת לחופה מבקשים שהזוג יהיה שמח כמו שאדם וחווה היו שמחים "בְּגַן עֵדֶן מִקֶּדֶם". מה פשר הברכה? עבור האדם הראשון הייתה רק אישה אחת בכל העולם. עבור חווה, היה רק אדם אחד בכל העולם. למרות שהיום יש מיליארדי אנשים מסביב, אנחנו מברכים את הזוג שגם הם ירגישו כך.
ואז מגיע הנחש. כל זוגיות והנחש שלה. כל אדם והנחש שאורב לו. צריך ללמוד את החטא הראשון כדי להפיק לקחים ולהיות עירניים לסכנות, כדי לא להרוס את גן העדן שלנו.
כך גם בהמשך, כשקין רוצח את הבל ואז שואל: "הֲשֹׁומֵר אָחִי אָנֹוכִי?", זה לא משהו שקרה פעם. זה ממשיך לקרות, לצערנו, והפרשה מתריעה מפני האלימות ושפיכות הדמים ואי לקיחת האחריות, מאז ועד היום.
בראייה כזו, הכל קם לתחייה מול עינינו, והקריאה – יכולה להשפיע ולשנות אותנו לטובה. שבת שלום.
