הכל כל כך סוער. אחד האתגרים הקשים בחיים הוא לעבור דרך ארוכה ולא לדעת מתי היא תסתיים. לקחת נשימה ולהמשיך. אבל זה בדיוק מה שאברהם אבינו ושרה אימנו מלמדים אותנו בפרשת "לך לך", וזה יסוד גדול: לצאת לעבר יעד כלשהו, בלי לדעת בדיוק איך ומתי כל המסע ייגמר.
זה קשור גם לחיים הלאומיים שלנו (מתי תיגמר המלחמה? מתי עם ישראל יתגבר על כל הקשיים, מבפנים ומבחוץ?) וגם לחיים האישיים (מתי אתחתן? האם אמצא עבודה?). הדרך היא מרתון, ולא ריצת ספרינט.
"לֶךְ לְךָ... אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ" - אלוקים שולח את אברהם למשימה, בלי לגלות לו לאן הוא הולך וכמה זמן זה ייקח. ואברהם יוצא לדרך בלי לדעת תשובות מדויקות. יש לו הבטחה כללית, גדולה: בסוף תגיע ליעד, בסוף יהיה טוב, בסוף אתה תהיה ברכה לעולם כולו. רק תמשיך לצעוד, תמשיך לשמוע בקולו של אלוקים ולעשות את הדבר הנכון. תמשיך ללכת. ועצם ההליכה - מיטיבה ומשפרת אותך.
אז מתי נגיע למחוז חפצנו? ומה נצטרך לעבור בדרך? אנחנו לא יודעים, אבל פרשנינו מסבירים שהמסע של אברהם נותן לנו כוח לכל המסעות המאתגרים שלנו. כי המסע עצמו בונה אותנו, נותן לנו קשר עם אלוקים, תחושה של משמעות, ואנחנו גם מקבלים שכר וברכה על כל צעד וצעד בדרך הארוכה.
ב.
פתאום נזכרתי שלפני שנה בדיוק, במלון כפר המכבייה, פגשתי קבוצת מפונים מהעיר שדרות. בתוך כל הבלגן, בין גן ילדים שהוקם במלון לבין פינוקים שהביאו מתנדבים מכל הארץ, ראיינתי את אחד מתושבי שדרות, והוא אמר לי: "אני מחכה כבר לשמוע את פרשת לך לך".
זו הייתה הפרשה באותו שבוע, והוא חיכה לקבל כוחות מאברהם אבינו ומשרה אימנו. מאחד הסיפורים המכוננים בתורה כולה. איך הם הקימו אומה חדשה, איך הם התמודדו עם קשיים וניסיונות רבים ועמדו בהם, איך הם הורישו לאנושות כולה ערכים, איך הם היו הראשונים ללכת בארץ הזו, לאורכה ולרוחבה, ולהוריש אותה גם לנו.
השנה הוא כמובן בבית, כבר חודשים ארוכים. הוא ורעייתו חזרו לעבודה, הילדים בלימודים, ושדרות שקטה, כמעט לגמרי. לא מזמן פורסם שהעיר היא יעד מוביל בהשקעות נדל"ן. המחירים שם רק ילכו ויעלו, והביקוש גובר. ועכשיו, תושבי שדרות הם אלה שמפנקים בלי הפסקה את החיילים, שפגעו כל כך משמעותית בחמאס השנה. סינוואר כבר בגיהנום, וכל תפיסת הביטחון הולכת ומשתנה.
והוא, כבר חזר לבית הכנסת שלו. בחודש הבא גם הרכבת לשדרות אמורה לחזור ולפעול. השבוע הוא כתב לי: "שוב פרשת לך לך! המסע נמשך. המחיר כבד, הימים סוערים, עוד לא הגענו ליעד, אבל כמה התקדמנו".
בשורות טובות.
