זכינו לעשות את השבת עם כ-70 עולים חדשים מכל רחבי העולם, חלקם חיילים בודדים, ביוזמת "בית הכנסת הגדול" בירושלים שאירח אותם. אמרתי להם שהשבת שלפני פסח נקראת "שבת הגדול", ואחד ההסברים לכך הוא שקרה אז נס גדול:
עם ישראל לקח את הכבש, שנחשב לאליל של המצרים, והכין אותו להקרבה בליל יציאת מצרים.
חכמינו מסבירים שמצרים הייתה התרבות שנחשבה אז הכי חזקה והכי נאורה ומתקדמת בעולם. ברגע שהיה לנו אומץ לשאול שאלות גם על מה שנחשב עבורם לאמת מוחלטת – הגאולה שלנו ממצרים בעצם התחילה. כי ברגע שאנחנו מעזים לצאת מהקונספציה, לשבור מוסכמות, לחשוב עצמאית – זה נס יותר גדול מכל עשר המכות שהיו שם במצרים. זה אומר שאנחנו מבינים מי אנחנו ומה הסיפור שלנו. שיש לנו קול יהודי להשמיע לעולם.
אמרתי לעולים החדשים שהם זכו לעשות נס כזה: הם יכלו להיות כרגע באירופה או בארצות הברית, אבל הם מרדו במוסכמות של הסביבה ועשו עלייה ובאו להיות בצד הנכון של ההיסטוריה, בדיוק עכשיו.
לא תמיד צריך לקבל כאלה החלטות דרמטיות בחיים, אבל בין כל ההכנות והניקיונות, כל אחד מאיתנו צריך לשאול את עצמו לפני פסח: מה ה"אליל" שאני צריך לכפור בו? ממה אני צריך לצאת, מעבדות לחירות?
המשך הכנות נעימות...