מה הפסוק האחרון בתנ"ך? זו השאלה ששאל עמנואל זילברמן, ראש מנהל החינוך בעיריית ירושלים, בפתיחת חידון התנ"ך לבתי ספר יסודיים בעיר.
הוא פתח בכך שכולנו יודעים בעל פה את הפסוק הראשון בתנ"ך: בְּרֵאשִׁית בָּרָא אֱלֹוקים אֵת הַשָּׁמַיִם וְאֵת הָאָרֶץ. אבל מה הפסוק האחרון? מי יודע אותו בעל פה?
אז הנה, אלפי שנים אחרי הפסוק שמתאר את בריאת העולם, מגיע הפסוק הבא, בסוף ספר דברי הימים ב': כֹּה אָמַר כּוֹרֶשׁ מֶלֶךְ פָּרַס: כָּל מַמְלְכוֹת הָאָרֶץ נָתַן לִי ה' אֱלֹוקי הַשָּׁמַיִם, וְהוּא פָקַד עָלַי לִבְנוֹת לוֹ בַיִת בִּירוּשָׁלִַים אֲשֶׁר בִּיהוּדָה. מִי בָכֶם מִכָּל עַמּוֹ, ה' אֱלֹהָיו עִמּוֹ - וְיָעַל.
זה מרתק. התורה מתחילה במסר הכי אוניברסלי וגלובלי, על אלוקים שברא את העולם, אבל היא מסתיימת בסיפור הכי יהודי, לאומי ואישי: אותו אלוקים שנתן למלך כורש את כל השליטה על כל ממלכות העולם, רוצה בית אחד קטן בירושלים, ורוצה שאנחנו - בעזרת אלוקים - נעלה לשם. זו המילה האחרונה בתורה, "וְיָעַל". שלא נפסיק לעלות ולהתעלות, גם כשאנחנו כבר כאן בארץ.
