מה העיקר?

נהג המונית מאיר כהן שיתף אותי אתמול, תוך כדי נסיעה ברחובות ירושלים, ברעיון הבא על פרשת תצווה: בספר בראשית התורה מקדישה פחות מ-40 פסוקים לתיאור בריאת העולם. עכשיו, בספר שמות, התורה מקדישה כ-400 פסוקים (!) רק כדי לתאר את בניית המשכן. הפער הזה לא הגיוני: למה יצירת העולם כולו כל כך קצרה, ואילו בניית המרכז הרוחני של העם במדבר כל כך ארוכה? וזה ההסבר, המשיך מאיר: יש בעולם ספרי מדע וטבע שיתארו את העולם. זו לא התכלית של התורה. התורה עוסקת בנו, באדם. לא בתיאור הבריאה אלא בתכלית שלנו, במה אנחנו בני האדם צריכים לעשות, לבנות, ליצור, וגם ממה אנחנו צריכים להיזהר ולהימנע. זה המוקד. מהמשכן ועד היום, הפוקוס הוא לא במחוזות רחוקים, אלא בהוראות, בהנחיות, בפעילות שלנו בעולם. ממש לפני שהגענו ליעד, הוא הוסיף: העיקר הוא לא לתאר מה שאלוקים עשה, אלא מה שאנחנו נעשה.