מה העיקר?

אז ההנחיה החדשה בישראל היא לא לערוך אירועים שבהם יותר מ-100 משתתפים. ומתוך כל הבאסה והאכזבה, ומתוך כל הבדיחות וההומור השחור, נחשף גם מה העיקר בחיים.

ראיתי פוסטים של אנשים שעבדו על הופעות והשקות במשך חודשים ונאלצים כעת לדחות, אבל מסיימים ב"קודם כל הבריאות", ו"מקווים להתראות בקרוב בשמחה".
זוגות שחלמו על חתונה ותכננו כל פרט צריכים פתאום לשנות ולצמצם אבל "גם אם נהיה פחות ממאה אנשים – ביום ראשון אנחנו מתחתנים, וזה הכי חשוב".
אנשים בבידוד סופרים כבר את הימים מרוב ייאוש ושעמום, אבל מספרים כמה התרגשו ממחוות אנושיות ופשוטות של קשר ואהבה: לפתוח את דלת חדר הבידוד בפורים ולמצוא בחוץ משלוחי מנות שחברים השאירו.
משפחות שהזמינו חופשה בפסח באירופה מבינות שהן צריכות להתחיל לנקות את הבית כי "נצא ממצרים בארץ ישראל, לשם שינוי".
כיתות בבידוד שעברו ללימודי און-ליין פותחות כל בוקר בבדיקת שמות כיתתית, עם מורה ששולחת חיוך לתלמידים דרך המסך, ואז כולם פותחים ספרים ומחברות כי צריך להמשיך ללמוד, לא משנה מה.
זו תקופה קשה, אבל היא גורמת לנו להתבונן מחדש במהלך חיינו, לבדוק מה החשיבות של כל דבר, ולהתמקד כעת רק במה שהכי חשוב ויקר וקדוש, במה שפשוט לא יכול להיפסק.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.
האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.