שבוע. שבוע לעידן הזה, שאנחנו עדיין לא יודעים איך נקרא לו בעתיד. הנה עצה קטנה ומעשית:
חג שמחת תורה נקטע באמצע במקומות רבים. סיפרו לי שבמלונות באילת ובירושלים, שם נמצאים רבים מתושבי העוטף, עשו בשבת בבוקר הקפות סמליות של שמחת תורה. הקהילות החליטו להשלים את תפילות ההקפות, בריקוד, במעגל, בדמעות, למרות הכול. גם בקיבוץ סעד התכנסו קומץ החברים שנשארו לשמור על הקיבוץ, וערכו הקפה אחת סמלית, עם ספרי התורה שלהם, מסביב לבמה. אלה לא היו ההקפות השמחות שתוכננו. הן נעשו בדמעות, בתפילה, ובעיקר בלי חברים יקרים שאינם.
ומהשטח, סיפר לי המילואימניק אביחי מיכליס שכאשר יצא מהבית בשבת שעברה בבוקר, אשתו אפרת דחפה לו לתיק את חבילת הסוכריות שלא הספיקו לזרוק בהקפות של שמחת תורה. "כדי שיהיה לי מתוק", הוא כותב. "ובאמת, כשקצת מר, אני לוקח איזו סוכריה אחת ונזכר. תעשו את זה גם אתם. תפזרו דברים טובים אחד על השני, קחו סוכריה, תמתיקו טעם מר".
הרבה מומחים שדיברתי איתם השבוע המליצו על טקסים קטנים כאלה, של קשר בין העידן הקודם לעידן הזה. של סגירת מעגלים, אפילו באופן סמלי, כדי לא לאבד קשר עם כל הטוב שהיה ושעוד יהיה. תמצאו לכם מהי הסוכריה שלכם משמחת תורה.
שבוע טוב, בשורות טובות
