מיזם חדש בירושלים: עשרות ניצולי שואה התבקשו לבחור משפט אחד שיצוטט בשמם. מסר קצר שלהם לעולם, שהופך כעת לתערוכה ולספר. זכיתי לנאום בהשקת הפרויקט הזה ולראות אלפי שנים של ניסיון-חיים בחדר אחד. הנה כמה מהמשפטים שלהם, של אנשים בני 80 ו-90 פלוס, שבהחלט נותנים קצת פרופורציה:
בלה קמילר: "זיכרו שתמיד יהיה מישהו בסביבתכם במצב קשה יותר משלכם. עיזרו לו וכך תעזרו גם לעצמכם".
אורה ניניו: "היו חזקים וחייכניים, דאגו לעצמכם, דעו כי השמש זורחת, הקושי יחלוף, והקדוש ברוך הוא רחום".
בעלה, שמואל ניניו: "עם ישראל חי, זכינו בארץ ישראל, זו זכות לראות את שרשרת החיים מתחדשת".
שלמה בוחניק: "התבוננו על החיים כעל ורד, תהנו מהריח והיופי ואל תתייחסו רק לקוצים".
יואב בראון: "למרות תלאות העם היהודי, כולל אלה שעברנו בעצמנו, הניצוץ היהודי עדיין חי בתוכנו וימשיך לעד לבעור".
צילה פיטר: "המנגינות הכי יפות מתנגנות בכינורות ישנים, העריכו את ניסיון החיים של המבוגרים".
אכן, צילה. כשבחוץ רועמים כל כך הרבה רעשים שהולכים וגוברים, טוב להקשיב לכינורות ישנים כאלה. ואולי אפשר גם לחשוב: מה המשפט שלנו?
