מה היעד?

צילום: קלר בלמן, אחות טיפול נמרץ
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

זכיתי לדבר אמש ב"מסיבת הסיום" של מחלקת טיפול נמרץ קורונה בשערי צדק. נעה קנטמן, פיזיותרפיסטית במחלקה, שיתפה אותי בסיפור הבא:

"בחגי תשרי אושפזה אצלנו אישה במצב קשה מאוד. היא הייתה מורדמת ומונשמת כחודש, והתקשתה להתאושש. יום אחד אמרתי לה: 'בואי נעשה הסכם. את נלחמת, ובפורים את מגיעה על הרגליים להביא לי משלוח מנות'. אני חייבת לומר שגם אני נבהלתי לרגע מהתאריך, שנראה לי מוקדם מדיי. לא הייתי בטוחה שהיא בכלל תצא מזה. בכל יום, גם כשהייתה מטושטשת לגמרי, הזכרתי לה את ההסכם שלנו, והיא נלחמה כמו גיבורה. בהתחלה נלחמה על הנשימה, אחר כך על הישיבה, העמידה, ההליכה, ובפורים – היא הגיעה אליי עם משלוח מנות!

לאור ההצלחה עשיתי 'התערבות' נוספת. לפני כמה חודשים איש צעיר ונחמד חלה בקורונה, אושפז בטיפול נמרץ וחובר לאקמו (מכונת לב ריאה). באחד מרגעי הייאוש, נכנסתי לחדר והודעתי לו ולאשתו על שני יעדים: עד חג השבועות הוא אוכל לבד, ובראש השנה הוא מגיע על הרגליים להגיד שנה טובה. בסוף הוא ואשתו הגיעו עם מגש עבורי במתנה, כי הוא כבר אכל כרגיל, עוד לפני חג שבועות! אני חושבת שחוץ מטיפול רפואי, עצם העובדה שהייתה לשניהם מטרה ברורה לשאוף אליה – נתנה הרבה כוחות. נדמה לי שזה חומר למחשבה לכולנו".

שבת שלום.

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.