מירית שלום מאשקלון שיתפה כמה קשה לבטל את בת המצווה של הבת שלה, הלל, בגלל המצב הביטחוני. התייעצתי עם חמותי, מנחת ההורים זיוה מאיר. הנה כמה נקודות שיעזרו לא רק למשפחת שלום:
1. לתת מקום לכאב. לא להדחיק. לא להגיד "איזו ילדה גדולה, שמתגברת ולא בוכה". יש מקום לבכי, לדמעות, לעצבים, לאכזבה, לבאסה. לא רק של הילדה, גם שלכם.
2. לנסות למצוא פתרון טכני. יש כל כך הרבה יוזמות יפות של אולמות וקהילות, לארח אירועים. אולי אפשר לזוז צפונה? או לעשות סעודה משפחתית סמלית, ובעתיד לחגוג בגדול?
3. את המתנה הכי גדולה – המצוות – לא לקחו לה! אף אויב לא יכול לקחת את הנס הפרטי הזה שמתרחש היום: הבת שלך מצטרפת למועדון שקוראים לו עם ישראל. היא מחויבת, אחראית, מחוברת. יש לה כוח-על שקוראים לו מצוות, והיא מתחילה להשתמש בו היום.
ויותר מזה: היא חלק מהסיפור הגדול של העם הזה. ההיסטוריה שלנו מתקדמת לטובה, אבל עוד לא גמרנו לטפל בכל האויבים שלנו, והיום אנחנו ממשיכים לעשות זאת. היא משלמת מחיר כואב ומעצבן, אבל יש בו משמעות. זה לא סתם.
4. הומור! בשיא הקורונה שאלו את הרב גרשון אדלשטיין בן ה-100 במה צריך להתחזק בזמן של כזה אסון. חשבו שהוא יגיד להתחזק בתורה, בתפילה, אבל עם פרספקטיבה של מאה שנה, הוא אמר דבר מפתיע: "להתחזק בהומור". כלומר, המצב מספיק קשה, בואו ננסה להכניס לתוך הבית שלנו פנימה כמה שיותר שמחה, קלילות, פרופורציה, בדיחות. אני, למשל, זוכרת כילדה את הימים של מלחמת המפרץ כתקופה מפחידה, אבל שהיו בה גם המון כיף וצחוקים.
טוב, אז מה בעצם אמרנו פה? גם לכאוב, גם למצוא פתרון טכני, גם לדבר על משמעות וגם לצחוק ?. אלוקים נותן לאימהות כוחות מיוחדים, כידוע, בטח בזמן כזה. בהצלחה לך. מזל טוב להלל ולכולכם.
