‏מה אומרים במסיבת סיום?

זוהי עונת מסיבות הסיום. פרשת "שלח" שקראנו בשבת מלאה במסרים חשובים שמתאימים לסוף שנת הלימודים וליציאה לדרך חדשה:

• "טוֹבָה הָאָרֶץ מְאֹד מְאֹד". שני מרגלים בלבד, יהושע וכלב, מכריזים שהארץ טובה (מאוד מאוד), ומוסיפים: "אֶרֶץ אֲשֶׁר הִיא זָבַת חָלָב וּדְבָשׁ". הם צודקים. המוטו הזה צריך ללוות אותנו: גם אם יש קשיים ואתגרים, ארץ ישראל טובה. מאוד מאוד.
• "וַתִּשָּׂא כָּל הָעֵדָה וַיִּתְּנוּ אֶת קוֹלָם וַיִּבְכּוּ הָעָם בַּלַּיְלָה הַהוּא". זהירות, לחץ חברתי. עם ישראל ברובו האמין לעשרת המרגלים הפסימיים, ולא לשני המרגלים האופטימיים, והייאוש הזה הפך למשהו מדבק. כולם בכו באותו לילה, וכל אחד שהתלונן וצעק וזעם – השפיע לרעה על חברו. קשה מאוד לשמור על עצמאות מחשבתית ורוחנית, במדבר וגם כיום.
• "וּבְנֵיכֶם יִהְיוּ רוֹעִים בַּמִּדְבָּר אַרְבָּעִים שָׁנָה". לוקח זמן ללמוד ולתקן טעויות. העונש על חטא המרגלים היה להישאר במדבר ארבעים שנה, חלק מהציבור נפטר שם ורק הדור הבא נכנס לארץ. המסע הארוך במדבר הוא מסר לתלמידים, מורים והורים: אין בום, טראח, זבנג וגמרנו. יש תהליך בחיים, יש הדרגתיות.
• "וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ – וּזְכַרְתֶּם". הפרשה מסתיימת בכמה מצוות מעשיות, ביניהן מצוות הפרשת חלה ומצוות ציצית. פרשנינו מסבירים שזוהי תזכורת תמידית שאמורה ללוות אותנו: בכל פעם שנכין לחם במטבח, נזכור. בכל פעם שנסתכל בבגד, נזכור. כדי לא לחזור על חטא המרגלים, כדי לא לשכוח את הסיפור הגדול והמשותף שלנו, אנחנו צריכים לא רק דיבורים גדולים אלא תזכורות קטנות. בסיום שנת לימודים או כל מסגרת, כל אחד מוזמן לחשוב על תזכרות משלו, מה הוא לוקח תכלס, לחיי היומיום.

בהצלחה.