מה לדעתכם המילים שנאמרות הכי הרבה בכנסת? זו השאלה ששאל אותי אתמול הכתב יונתן ריגר, כשהגשתי את תכנית החדשות בשש בערב. התשובה הפתיעה אותי: במקום הראשון מופיעה המילה "קריאה" (קריאה ראשונה, שנייה ושלישית) שנאמרה כמעט 55 אלף פעמים בשנה החולפת. במקום השני – המילה "תודה", אחר כך המילה "בבקשה" ואז המילה "בעד".
זה מעניין. אנחנו שומעים בעיקר על קללות וגידופים שנאמרים בכנסת, ולכן חושבים שזה מה שעושים שם כל הזמן. והנה מתברר שבסופו של דבר רוב חברי הכנסת, רוב הזמן, פשוט עובדים. עשרות אלפי פעמים נאמרות שם מילים מעשיות, חיוביות, אמיתיות, של עבודה פרלמנטרית, בצירוף המילים היפות תודה ובבקשה.
זה נכון לא רק לגבי הכנסת, כמובן, אלא לגבי אינספור תחומים לאומיים ואישיים שבהם אנחנו בוחרים להסתכל על הרועש והשלילי. כדאי לשם לב לכך: הקיצוני תמיד מושך את תשומת הלב, ואז אנחנו "משדרים" את הקטעים המחלישים האלה שוב ושוב לא רק על המסך אלא גם במוח שלנו, לעצמנו.
אבל יש כלל שמופיע במקורותינו: "מידה טובה מרובה ממידת פורענות". הרוב טוב, והרוב קובע. לא רק כמותית אלא גם מהותית. הטוב הוא העיקר בעוד הרע הוא הטפל. הטוב הוא הפרי והרע הוא הקליפה. החטא הוא רק זמני, בעוד המצווה היא נצחית. הרב קוק כותב שהתורה מתחילה בסיפור גן עדן כדי להגיד לנו שזה המקום האמיתי שלנו, משם הגענו, לשם אנחנו שייכים.
