מהפכה של שמחה

חברה חכמה, אימא לילדים קטנים, אמרה לי: אנחנו ממילא מכינים סנדביצ'ים ומסיעים לגנים בכל בוקר. הבחירה שלנו היא איך לעשות את זה, בשמחה או בעצבים, במרירות או בהתלהבות. מאברהם אבינו למדנו לעשות פעולות של יומיום מתוך זריזות ושמחה. להתרגש מהשגרה. שימו לב לפסוקים שמתארים כיצד הוא מארח את האורחים הזרים שהוא מזמין לאוהל. אלה פסוקים מכוננים, שצרבו גם בנו אהבת חסד: וַיְמַהֵר אַבְרָהָם הָאֹהֱלָה אֶל שָׂרָה, וַיֹּאמֶר: מַהֲרִי שְׁלֹשׁ סְאִים קֶמַח סֹלֶת לוּשִׁי, וַעֲשִׂי עֻגוֹת. וְאֶל-הַבָּקָר רָץ אַבְרָהָם, וַיִּקַּח בֶּן-בָּקָר רַךְ וָטוֹב, וַיִּתֵּן אֶל-הַנַּעַר וַיְמַהֵר לַעֲשׂוֹת אֹתוֹ. אברהם ממהר ורץ וגורם גם לאחרים להזדרז ולהצטרף במהירות אל החגיגה. הוא ממש רוקד עם המאכלים לקראת האורחים שלו, כאילו זכה באיזה פרס. יותר משהאורחים נהנים, נראה שאברהם נהנה לעשות את המשימה שבגללה נברא – לסייע לזולת. אברהם מלמד אותנו שהשאלה היא לא רק מה אתה עושה, אלא איך אתה עושה אותו.