מאז בריאת העולם, היה ברור שרק אחד שורד: שני אחים נולדו, קין והבל, אבל קין רצח את הבל. אחר כך נולדו לאברהם שני בנים, יצחק וישמעאל, אבל רק יצחק המשיך וישמעאל גורש. ליצחק נולדו יעקב ועשיו, ושוב – אחד צדיק ואחד רשע, אחד יורש את הבכורה ואחד לא. לכן הבנים של יעקב אבינו כבר חשבו שזה חוק טבע. הם שנאו את יוסף וקינאו בו, כי חשבו שהוא יהיה היחיד שייבחר להמשיך את דרכו של יעקב.
אחרי כל המריבות, מה שיוסף מציע בפרשת השבוע הוא מודל מהפכני: אחדות. כולם ינצחו, ביחד. אין צורך לזרוק אחים לבור, כי 12 שבטים מגוונים ימשיכו את דרכו של יעקב אבינו, בהרמוניה. זה אפשרי. איפה אפשר לראות זאת? אצל הבנים של יוסף, אפרים ומנשה. כשיעקב אבינו מברך אותם הוא משכל את ידיו, ומקדים את הצעיר לבכור. באופן מפתיע, לא שמענו על קנאה או מריבה ביניהם. הם למדו מיוסף שאפשר לוותר, אפשר לפרגן, לא צריך להיות קטנוניים. לכן עד היום הורים מברכים את ילדיהם בערב שבת ואומרים: "ישימך אלוקים כאפרים וכמנשה". אחים שמתנהגים ככה משמחים את הוריהם, ומשמחים את הקדוש ברוך הוא, ומאפשרים לעם ישראל להמשיך ולהתקדם. בסיומו של ספר בראשית הסוער, זוהי המשפחה שממשיכה את ההיסטוריה.
נקודה למחשבה, בפרט בימים שבהם כולם סגורים בבית, והיחסים בין אחים נמצאים במבחן. בהצלחה.