"אימא, אנחנו בטוח לא מגיאורגיה?", שאל אותי הבן שלנו אחרי ששמע על אימרי חי בן השנתיים, הילד שזקוק לתרומת מח עצם עקב מחלת דם גנטית נדירה. במבצע שייערך עבורו מחר ב"עזר מציון", מחפשים תורמים מטורקיה, אזרבייג'ן, עיראק, ארמניה או גיאורגיה.
דיברתי הלילה עם אוראל, אימא של אימרי. היא ובעלה אלי גרים במושב גילת בדרום. מבצע ההתרמה נדחה בשבוע בגלל הטילים, וכעת זהו מרוץ נגד הזמן. "זה כאילו כל עם ישראל ביחד נרתם לעזור לנו", היא אמרה. "לכל מי שמקטר על השנאה והפילוג בעם אני ממליצה לבוא ולהסתכל על מה שהולך בהודעות בטלפון שלי. כמה שיחות ומסרים אנחנו מקבלים מאנשים שרק רוצים לסייע ולחפש תורם מתאים, בכל הארץ ובכל העולם. זה נותן לנו כל כך הרבה תקווה ואופטימיות. בעלי אלי אמר לי אתמול משפט מדהים: 'אוראל, את יודעת? ישראל זה מקום טוב להיות בו בצרה'. זה המשפט הכי חזק ששמעתי בשנתיים האחרונות, מאז שאימרי נולד והתחיל להילחם על חייו".
בפרשת השבוע, פרשת "בהר", מפורטות סיטואציות שבהן צריך לעזור לזולת. התורה בוחרת לתאר זאת כך: "אַל תּוֹנוּ אִישׁ אֶת אָחִיו", "כִּי יָמוּךְ אָחִיךָ", "וְחֵי אָחִיךָ עִמָּךְ". בכל המקרים האלה לא מדובר על אחים ביולוגיים. אפשר היה לכתוב "לקוח", "שוכר", "שכן", ולא "אח". פרשני התורה מסבירים שהתורה בוחרת במילה הזו כדי להעביר מסר: החברה שצריך לייסד בישראל אמורה להיות חברה שמבוססת על אחווה.
