אנחנו שומעים כל כך הרבה על חרם ושיימינג, לכן הסיפור הזה ששלחה לי התקליטנית יעל ויימן נראה לי חשוב:
"בחורף תקלטתי בבת מצווה, ואחת האורחות ניגשה לשאול אם אני יכולה להגיע לבת מצווה של הבת שלה בשבוע הבא, כי אחר כך לא בטוח כמה שיער יישאר לה ואיך היא תרגיש...
בעיניים דומעות שיחקתי אותה שהכול סבבה, 'רק אבדוק ביומן', ואכן זכיתי לשמח את אלמה גפן עליזה בבת המצווה שלה. כל בית הספר וכל הקהילה התגייסו להפיק לה בת מצווה מושקעת ומפנקת במיוחד.
אבל מה שיותר מרגש זה לגלות שהחברות שלה לא שוכחות אותה. הכי קל להתלהב, הכי קל לארגן באופן חד פעמי מבצע מיוחד, אבל הבנות האלופות של קרני שומרון החליטו: בכל בת מצווה בכיתה שממנה אלמה נעדרת – הן מצלמות לה תמונה מכל הלב וגם מדפיסות כרזה שמוקדשת לה.
אני תקליטנית ותיקה, אחרי כאלפיים בת מצוות, ובתקופה שמתוארת לעתים כתקופה חשוכה חברתית, זה באמת הרחיב לי את הלב. הייתי איתן לא מעט פעמים, והן אף פעם לא מפספסות.
נדמה לי שגם אנחנו המבוגרים יכולים ללמוד מכך על חברות אמת. מתפללת לרפואתה של אלמה גפן עליזה בת דלית, ומקווה לתקלט בקרוב במסיבת ההודיה שלה".
