לתפוס את הרגע

ברכת המלאך הגואל אותי מקושטת על הקיר
צולם בחדר הילדים
שיתוף ב facebook
שיתוף ב twitter
שיתוף ב whatsapp
שיתוף ב email
שיתוף ב print

על ברכת "המלאך הגואל" נכתב המון, אבל שמתי לב לפרט קטן שמופיע לפניה.
זה אולי יישמע פשטני ומובן מאליו, אבל פסוק שלם בפרשה מוקדש לעניין הבא: "וַיְהִי אַחֲרֵי הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה וַיֹּאמֶר לְיוֹסֵף: 'הִנֵּה אָבִיךָ חֹלֶה', וַיִּקַּח אֶת שְׁנֵי בָנָיו עִמּוֹ אֶת מְנַשֶּׁה וְאֶת אֶפְרָיִם".
כלומר, מישהו בא ואומר ליוסף שאבא שלו חולה, והתורה מקדישה מקום וזמן כדי לספר שיוסף ממהר לקחת את שני בניו אליו כדי לשמוע את ברכתו.
לכאורה זה פסוק פשוט, אבל בעצם הוא אומר לנו: צריך לשים לב ולהזדרז ו"לתפוס" רגעים כאלה. לא לפספס אותם בחיינו.
כאשר יוסף מגיע, כתוב שיעקב מתחזק ויושב על המיטה ונפרד מהם. יוסף הצליח. הוא לא הפסיד את ההזדמנות להיפרד, להתברך, לסגור מעגל, לחבר בין הדורות.
אם הוא ובניו לא היו באים בזמן, היינו עלולים להחמיץ את המילים המופלאות שיעקב אמר אז לאפרים ולמנשה, שהפכו לברכה שמיליוני יהודים אומרים מאז ועד היום:
"הַמַּלְאָךְ הַגֹּאֵל אֹתִי מִכָּל רָע יְבָרֵךְ אֶת הַנְּעָרִים וְיִקָּרֵא בָהֶם שְׁמִי וְשֵׁם אֲבֹתַי אַבְרָהָם וְיִצְחָק וְיִדְגּוּ לָרֹב בְּקֶרֶב הָאָרֶץ".

האתר עושה שימוש בעוגיות על מנת להבטיח לך חווייה טובה יותר.