אבל למה לכתוב בלשון רבים? אלפי שנים פרשנינו מנסים לענות על השאלה הזו. בפרשת בראשית, כשהאדם נברא, כתוב כך: "וַיֹּאמֶר אֱלֹוקים: נַעֲשֶׂה אָדָם בְּצַלְמֵנוּ כִּדְמוּתֵנוּ". למה כתוב כאן "נעשה"? הרי אלוקים הוא אחד ויחיד.
הנה תשובתו של רש"י: אלוקים רוצה ללמד אותנו דרך-ארץ וענווה. כתוב בתורה "נעשה" כי אלוקים התייעץ עם המלאכים כשברא את האדם, כיוון שחשש שהם יקנאו ביצור החדש הזה. למרות שבפועל הוא כמובן ברא את האדם לבד, ולמרות שהמילה "נעשה" עלולה לגרום בלבול, יש פה עיקרון יסודי: גם הגדול ביותר מתייעץ עם הקטן ממנו.
כלומר אנחנו, כל בני האדם, נבראנו מתוך שיתופיות, מתוך רצון לתת מקום ולתת כבוד למי שתחתיך. בשבוע שבו קוראים על כך בתורה, אפשר לקחת זאת כמשימה - לשתף. לא "לשתף" כמנהג הרשתות החברתיות, אלא לשתף באמת: להקשיב לילדים, גם אם הם קטנים ולכאורה יותר מהיר ויעיל להחליט לבד בלעדיהם. לשתף את העובדים שתחתינו ולתת להם חשיבות. להתייחס כך לכל מי ששיתוף כזה ייטיב איתו.
"נעשה אדם" – זו גישה לחיים.
