זה מתקרב. עוד מעט חג שבועות, חג מתן תורה. רובנו לא תלמידי-חכמים גדולים, ובטח שלא נדע את התורה כולה. הסיפור הבא מסביר מה הטעם בלימוד האישי והקטן שלנו:
רב גדול הגיע פעם לישיבה של תלמידים מצטיינים ורצה לדעת מי התלמיד הטוב ביותר. הוא נכנס לאולם בית המדרש ואמר שיש לו שאלה רצינית בתחום התורני, קושייה מורכבת מאוד שרק גאון יוכל לפתור.
הרב שאל את השאלה, כולם ניסו לענות במשך שעה ארוכה, ואף אחד לא הצליח. הוא נטש את המקום מאוכזב. כולם חזרו לשגרה, אבל פתאום בחור צעיר אחד יצא החוצה, רדף אחרי העגלה של הרב ואמר: "רגע, אבל מה התשובה לשאלה ששאלת?". אמר לו הרב: "אותך חיפשתי, אתה התלמיד הטוב ביותר! העיקר הוא לא הידע, אלא הרצון לדעת".
הסיפור הזה נכון לכל כך הרבה תחומים בחיים, ובוודאי בלימוד תורה: העיקר הוא הלב, השאיפה, הצימאון, הניצוץ בעיניים.
חג שמח.
