בין הקניות של יום הרווק הסיני לבין בלאק פריידי, הנה רעיון מהפרשה. הפרשנים מציינים שההבדל המרכזי בין יעקב לעשיו היה היחס לרכוש שלהם. עשיו אומר על עצמו: יֶשׁ לִי רָב, ואילו יעקב אומר: יֶשׁ לִי כֹל. זה הסיפור. 'יש לי רב', מלשון ריבוי, הרבה, יש לי הרבה ויכול להיות לי עוד ועוד, אף פעם לא די לי, אני לא מפסיק לאגור רכוש. יעקב אומר: יש לי כל, מה שיש לי הוא מבחינתי הכל, זה מספיק לי, כי איזהו עשיר – השמח בחלקו.
הפרסומות והתרבות שמסביב מנסות לגרור אותנו להרגשה תמידית של 'יש לי רב', אני רוצה לקנות ולצבור עוד ועוד, כל רכישה חדשה וכל שימוש באשראי גורמים לי להרגיש יותר טוב, יותר קיים. אני לא קונה רק כי אני צריך משהו או כי יש מבצע משתלם, אלא כי הקנייה היא-היא העניין. אין לבעלי ההון שום אינטרס שנרגיש תחושה של 'יש לי כל', שנהיה שמחים במה שיש לנו, שנסתפק במועט. זה לא האינטרס שלהם, אבל זה כן האינטרס שלנו.
ואגב, אחרי בלאק פריידי מגיע סטארדיי. שבת. זה יום שאמור לתת לנו תחושה של 'יש לי כל', כי הכל מוכן, ואנחנו מפסיקים את המירוץ המתמשך ליממה שלמה.
