לפני כמה זמן נפטר אדם מפורסם, ותוך חצי שעה מישהי כתבה לי באינסטגרם שזה ממש בושה שעוד לא כתבתי עליו משהו.
אנחנו רגילים לקצב מיידי של התרחשות, ואז לתגובה מהירה של כולם. הפרשנות מגיעה כל כך קרוב לאירועים, עד שנדמה לנו שמי שהכי זריז – הכי מבין. הכול צריך לקרות און ליין. מיצמצת ולא צייצת – פספסת.
זה לא נכון. גיסי ישראל מאיר האיר את עיני: אנחנו קוראים עכשיו את ספר דברים. התורה מראה לנו איך צריך לבחון את המציאות. רק אחרי ארבעים שנה של הנהגה, משה רבנו נפרד מהעם בספר דברים, ונותן לנו את הפרשנות החינוכית שלו.
הוא מסתכל לאחור מתוך חוכמת חיים, פרספקטיבה וניסיון. מה שהפחיד אותנו פעם נראה פתאום שולי, ומה שנראה בעבר קטן מתגלה כעת כמהותי ונצחי. אנחנו מבינים טוב יותר את הטעויות שלנו וגם את ההצלחות. כל הפרטים נראים אחרת כשהם מחוברים לסיפור הגדול.
זה נכון בכל תחומי החיים, ועכשיו בחופש הגדול זה נכון במיוחד במשפחה ובזוגיות ובאתגרי היומיום שלנו. קחו נשימה. גם אם לא תצליחו לחשוב 40 שנה קדימה, מה עם 4 חודשים? ספר דברים בעצם אומר לנו: מול כל אירוע – נסו לראות איך הדברים ייכתבו ב"ספר דברים" של חייכם. בנחת.
