לפעמים צריך לדבר ברור

מה קרה לרעיון הנחמד מפרשת נח? בפרשת נח מסופר איך נכנסו לתיבה "מכל הבהמה הטהורה" וגם "מכל הבהמה אשר לא טהורה". נהוג להסביר זאת כך: התורה לא כתבה "מכל הבהמה הטמאה", כדי לא לנקוט בלשון מעליבה ובוטה. עדיף לטרוח ולהאריך את דברינו, רק כדי לדבר באופן עדין יותר ולומר רק "מכל הבהמה אשר לא טהורה". אבל בפרשת השבוע, כשלומדים על נושא הכשרות, פתאום התורה משתמשת שוב ושוב בביטוי "טהור" מול "טמא". למה פתאום אפשר לכתוב את המילה הזו, "טמא"? למה לא לדבר בעדינות?

התשובה היא, שאם מדובר בסיפור, במעשה, כמו בפרשת נח, ראוי לשמור על נימוס. אבל כשצריך לתת הוראות ברורות ומדויקות, כשמדובר בפסיקת הלכה, בהבהרה חד משמעית מה כשר ומה לא כשר, צריך להשתמש במילים המפורשות: טהור וטמא. על החזיר למשל התורה כותבת "טמא הוא לכם", בלי להתייפייף.
זה לא פשוט לדעת מה לומר ומתי. מצד אחד, אסור לפגוע סתם ולהשתמש במילים חריפות כשלא צריך. עדיף להתבטא באופן מנומס ומכובד. מצד שני, צריך לזכור שאכן יש טוב ויש רע. לפעמים צריך לשים גבולות ברורים ובהירים מאוד, בלי להיכנע למכבסת מילים, שעלולה לטשטש לבסוף לגמרי את ההבדל בין טהור לבין טמא. שבת שלום.

כיצד ברצונך לשתף?

סיון רהב-מאיר

סיון רהב מאיר היא אשת תקשורת ומרצה. נשואה לידידיה, אימא לחמישה, ירושלמית. עובדת בחברת החדשות, ידיעות אחרונות וגלי צה"ל, ומעבירה מדי שבוע שיעורים על פרשת השבוע.

סולם יעקב

על זוגיות, חינוך ילדים, שיפור עצמי ועוד

ידידיה מאיר וסיון רהב-מאיר במסע בעקבות דמותו המיוחדת של הרב יעקב אדלשטיין זצ"ל.

אתם מוזמנים לרכוש את הספר במחיר מיוחד באתר ידיעות ספרים!