בפרשת צו שמתחילה היום, עוד לפני הצלילה לתוך פרטי הקורבנות, מופיעה המילה צו: "וידבר ה' אל משה לאמור: צו את אהרון ואת בניו לאמור...". דורי דורות של פרשנים קופצים על המילה הזו "צו", ושואלים: למה לא כתוב "תצווה"? למה לא כתוב "תגיד?". מסביר רש"י: "צו - לשון זירוז, מייד ולדורות".
יש פה אמירה לאהרון הכהן (ובעצם לכולם, לדורות, אחריו) להזדרז. להירתם לכל משימה רוחנית תיכף ומייד. פרשנים רבים מפתחים מכאן דיון שלם על מידת הזריזות שהיא הבסיס של כל העשייה שלנו. בספר "מסילת ישרים", למשל, "מידת הזריזות" מופיע כאחד השלבים הראשונים בעבודתו העצמית של האדם. הנה רק פסקה אחת משם על הנקודה הזו של חשיבות הזריזות:
"ותראה כי טבע האדם כבד מאד, כי עפריות החומריות גס, על כן לא יחפוץ האדם בטורח ומלאכה. ומי שרוצה לזכות לעבודת הבורא יתברך, צריך שיתגבר נגד טבעו עצמו ויתגבר ויזדרז, שאם הוא מניח עצמו ביד כבדותו, ודאי הוא שלא יצליח".
