מהלילה, גם בעדות אשכנז הצטרפו לספרדים והתחילו לומר סליחות. הייתי אמש, עם עוד 3,000 איש, בסליחות שהוביל גיסי, יצחק מאיר. בנייני האומה הפכו לבית כנסת אחד גדול. אבל למרות שהתכנסנו לבקש סליחה על מה שקלקלנו בשנה האחרונה, לא הייתה שם עצבות. שמתי לב שהסליחות, בכל מקום, הן מעמד של תקווה. מפגש מחזור שנתי של אנשים אופטימיים, שמאמינים שאפשר לתקן.
"הנשמה לך", "מכניסי רחמים", "עננו", "אדון הסליחות" – כל הפיוטים האלה נאמרים בשמחה, באמונה, בסוג של תודה על קיומה של האפשרות הזו, לעצור ולחשב מסלול מחדש.
הרב יוסף דב סולובייצ'יק אמר שיש צמד מילים עוצמתי במיוחד בתקופת אלול ותשרי: חטאנו לפניך. חטאנו – אבל לפניך. העיקר שאנחנו לפניך, איתך, יכולים לספר על כך ולבקש להתחיל שוב.
שבוע טוב, סליחות מועילות.