שבת במנהטן. שתי מילים שהן סתירה. המוניות הצהובות שועטות, הרכבת התחתית עובדת, אבל בקהילת "אוהב צדק" שבה התארחנו לשבת – שלווה, מנוחה, קדושה. זה הזכיר לי מכתב ששלחה פעם פרופ' נחמה ליבוביץ' לחברתה רבקה מרים – ובו רעיון עמוק:
"רבקה היקרה לי, שמת לב לכך שנאמר 'ושמרו בני ישראל את השבת לעשות את השבת'? כלומר, השבת – יש לעשות אותה. בזה שאין כל מלאכה ובזה שנמנעים מלחללה – עדיין אין עושים אותה. את יודעת, כשיצאתי לראשונה מבית ההורים, הייתי סטודנטית, והלכתי לאוניברסיטה בעיר רחוקה מבית הוריי. חשבתי כמה מחשבה – מחשבת השכל ומחשבת הלב – צריך להשקיע בזה. לעשות את השבת, כשאין אבא ואמא ואין עושים אותה מסביב לך (אבא הולך לבית הכנסת, אמא מדליקה נרות, אבא מקדש על היין וכו' וכו' וכו'). בבית – השבת נופלת בחיקך מבלי שאת יגעה על כך".
בשבת ראינו מאות צעירים ומבוגרים שבאמצע העיר הסואנת בעולם – לא רק שובתים פסיבית אלא גם מתאמצים אקטיבית: מחליפים את בגדי החול בבגדים חגיגיים, סוגרים את הסלולרי, מתפללים ואוכלים ושרים ביחד, יוצרים אווירה. אפילו הפנים שלהם נראו אחרת. "ושמרו בני ישראל את השבת – לעשות את השבת". שנזכה לעשות את השבת. שבוע טוב.